גזר דין בתיק ת"פ 3981-07-12

1.         נגד הנאשם הוגש כתב אישום במסגרת הסדר טיעון בין הצדדים. על פי ההסדר הנאשם הודה בעובדות כתב האישום, ולעניין העונש הוסכם כי המאשימה תגביל עצמה לשישה חודשי מאסר בעבודות שירות ופיצוי למתלוננת בסך 17,000 ש"ח, וב"כ הנאשם יהיה חופשי בטיעוניו. בהסדר הוסכם כי לא יוזמן תסקיר של שירותה מבחן.

2.         על פי עובדות כתב האישום שבו הודה הנאשם, במועד הרלוונטי שירת הנאשם כסוהר בשירות קבע האחראי על כניסת מבקרים בבית המשפט הצבאי שבבית הסוהר עופר. המתלוננות בתיק היו חיילות ששירתו בצה"ל כסוהרות בבית הסוהר עופר. הנאשם לא היה מפקדן הישיר, אולם מכח תפקידו ואחריותו היה בעל השפעה של ממש על עבודתן של המתלוננות, שגרת יומן וההפסקות שלהן, ועל כן היווה גורם בעל מרות עבור המתלוננות.

3.         כתב האישום מונה ארבעה אישומים שבכל אחד מהם מתוארים מעשים של הטרדה מינית של הנאשם נגד ארבע מתלוננות, שהתבטאו באמירות ורמיזות שונות בנושאים מיניים כמפורט בכתב האישום. בשניים מהמקרים, באישום הראשון והשלישי, מתואר גם מגע פיזי בין הנאשם למתלוננות באותן אישומים. באישום הראשון מדובר בנגיעות בצווארה של המתלוננת ומגע של רגל ברגל מתחת לשולחן. באישום השלישי מדובר במגע מליטוף של רגלה של המתלוננת. הנאשם הודה והורשע בארבע עבירות של הטרדה מינית לפי סעיף 3(א)(6)(ג) בצירוף סעיף 5 (א) לחוק למניעת הטרדה מינית התשנ"ח-1998, ובאישום הראשון גם בעבירה של מעשה מגונה בהסכמה ותחת מרות לפי סעיף 348(ה) לחוק העונשין התשל"ז-1977.

4.         ב"כ המאשימה טענה כי בשל הדפוס הדומה באישומים השונים יש לקבוע מתחם ענישה לכל האישומים יחד ולא לכל אירוע בפני עצמו, ואף אני סבורה כך. לעניין מתחם העונש ההולם טענה כי טווח הענישה על עבירות מסוג זה רחב והוא נע בין של"צ לבין מאסר בן למעלה משנה. ב"כ הנאשם לא חלק על המתחם, ואף אני מקבלת אותו. מכל מקום בתיק זה הצדדים הגיעו להסדר הכולל טווח ענישה שבין עונש מינימלי (דהיינו של"צ ללא הרשעה) לבין שישה חודשי עבודות שירות. על כן אין צורך להרחיב בנוגע למתחם הענישה ההולם.

5.         באשר לשיקולים שיש להביא בחשבון, ב"כ המאשימה התייחסה בטיעוניה לקיומו של דפוס התנהגות קבוע, לכך שהמתלוננות הן נערות צעירות שנחשפו לאחד ממקומות העבודה הראשונים שלהן, נקלעו לסיטואציה של ניצול מיני שגרמה להן לפחד, השפלה ותסכול ויש לכך השפעה על המך חייהם האישיים והמקצועיים. היא ציינה כי הנאשם ניצל את מעמדו כלפי המתלוננות. לטענתה לנאשם נגרמו אמנם נזקים כלכליים, אולם הוא היה מושעה מעבודתו תקופה ארוכה ובמהלכה נהנה מ-70% משכרו. התובעת התייחסה גם לצורך להרתיע את הציבור ולהעביר מסר מרתיע, ומאידך לעובדה שהנאשם לקח אחריות ולנזק שנגרם לו. המאשימה ביקשה להטיל על הנאשם מאסר למשך שישה חודשים שירוצה בעבודות שירות וכן פיצוי למתלוננות בהתאם להסדר בין הצדדים.

6.         ב"כ הנאשם טען כי העבירות שבוצעו על ידי הנאשם הן ברף הנמוך ביותר של עבירות מסוג זה. הן התבטאו בעיקר באמירות ובמעשים העולים בקושי כדי מעשה מגונה. לגבי הנזק למתלוננות טען כי לא הוגשו תסקירי נפגע או הצהרות נפגע, ומדובר בפגיעה פוטנציאלית אך לא קונקרטית. הוא ציין גם את החרטה שהביע הנאשם, ההכרה בפגיעה שפגע במתלוננות וההסכמה לשלם להן פיצוי כספי כדי לכפר על מעשיו.  

הסניגור התייחס גם לכך שהנאשם חסך את ניהול המשפט, חסך זמן שיפוטי ועדות של המתלוננות. הוא ציין כי המתלוננות סיימו את שירותן הצבאי ודרכי המעורבים נפרדו. עוד טען כי לנאשם עבר חיובי בשב"ס והוא זכה להערכה מקצועית ותרם למדינה בעבודתו.

7.         ב"כ הנאשם התייחס בהרחבה לפגיעה הכלכלית בנאשם, לקשיים הכלכליים עקב השעייתו ולפיטוריו תוך הפחתת סכום הפיצויים. לדבריו עונש של עבודות שירות יפגע ביכולתו של הנאשם לפרנס את משפחתו לאחר שהשתקם ומצא עבודה, כאשר הקשיים הכלכליים משפיעים על מצב המשפחה. הוא הפנה לפסקי דין שבהם הוטלו עונשים של של"צ בנסיבות דומות. אחיו של הנאשם העיד והתייחס למצבה הכלכלי של המשפחה המורחבת.

8.         בהחלטה מיום 10.10.12 קבעתי, מבלי להביע עמדה סופית בעניין, כי יש מקום לקבל חוות דעת של הממונה על עבודות שירות.

9.         מעשיו של הנאשם מצויים ברף התחתון של עבירות המין. עם זאת, העבירה של הטרדה מינית היא עבירה העומדת בפני עצמה. עניינה של עבירה זו לאו דוקא במעשים המיניים עצם, אלא ביצירת אוירה וסביבת עבודה שבה נתון אדם להטרדה. מבחינה זו מעשיו של הנאשם חמורים. ההטרדה השיטתית מעכירה את האוירה, פוגעת במתלוננות ומחייבת אותן לשנות את התנהגותן והתנהלותן היום יומית.

חומרה נוספת עולה מכך שמדובר בדפוס התנהגות קבוע, כלפי המתלוננות השונות, ובמספר רב של פעמים כלפי כל אחת מהן.

10.       הנאשם אדם בוגר בתפקיד בכיר מזה של המתלוננות, ובאספקטים שונים ממונה עליהן. המתלוננות היו חיילות בשירות צבאי. מדובר בנשים צעירות אשר מן הסתם עזבו זה מקרוב סביבה ביתית תומכת ומגוננת, ומתמודדות לראשונה עם דרישות של מסגרת צבאית ומקום עבודה מחייב. קיים פער גדול בין מעמדן של המתלוננות לבין מעמדו של הנאשם. עם זאת צודק ב"כ הנאשם בטענה שלא הוגשו תסקירים או הצהרות של הנפגעות, כך שלא ידוע על נזק קונקרטי שנגרם להן.

11.       מאידך גיסא, מעשיו של הנאשם כמעט שלא חרגו מתחום הדיבורים. הוא נאלץ לעזוב את מקום עבודתו ולהפסיק את המשך השירות, והדבר כרוך בנזק,  הן כלכלית והן מבחינת מעמדו ודימויו של הנאשם. הוגשו חוות דעת והערכות מקצועיות גבוהות לגבי הנאשם.

הנאשם הודה, הכיר באחריותו ואף הסכים לשלם פיצויים למתלוננות בסכומים ניכרים. הוא מנע את הצורך בניהול המשפט ובכך חסך זמן ואף מנע מן המתלוננות את ההתמודדות הכרוכה בכך.

12.       לנוכח כל האמור ובעיקר עקב ריבוי המעשים והשיטתיות שבהם, אני סבורה שאין מקום להסתפק בעונש של שירות לתועלת הציבור בלבד ויש להטיל על הנאשם עונש של מאסר שירוצה בעבודות שירות. עם זאת, ניתן להסתפק בתקופה שאינה ארוכה.

על כן אני דנה את הנאשם לעונש כדלקמן:

1.         מאסר בפועל שירוצה בעבודות שירות למשך שלושה חודשים. הנאשם יתייצב לריצוי העונש ביום 6.3.13.

2.         מאסר על תנאי לארבעה חודשים למשך שלוש שנים על העבירות בהן הורשע הנאשם.

3.         פיצוי למתלוננות בסכום כולל של 17,000 ש"ח, בהתאם להסדר בין הצדדים, למתלוננות באישומים 1, 2, 3 ישולם סכום של 5,000 ש"ח לכל אחת, ולמתלוננת באישום 4 סכום של 2,000 ש"ח. המאשימה תעביר את פרטי המתלוננות למזכירות בתוך שבעה ימים.  הפיצוי ישולם ב - 17 תשלומים שווים בסך 1,000 ש"ח כל אחד החל מיום 1.6.13 ובכל 1 לחודש בחודשים שלאחר מכן. איחור בתשלום של אחד התשלומים יעמיד לפירעון מיידי את סכום הפיצוי במלואו.